<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער מ"ו</h1>
<h2>דף צג:</h2>
דין המכר כשהוא נמכר לדבר ידוע ולא יתכן לאותו דבר שלקחו זה הלוקח, ואינו ראוי לכך, והזכירו הראשונים כגון מי שמכר פירות לזרע ולא צמחו, דתדע דכל זרעים שהם לאכילה אעפ"י שלא צמחו אין על המוכר כלום שלא פי' לו הלוקח שרוצה אותו לזריעה. ומה שאין ראוי ממנו לאכילה כי אם לזריעה וזרעו ולא צמחו יש על המוכר להחזיר לו את הדמים ללוקח מאחר שלא צמחו אם פסידתו אתי מחמת הזרע שאינו יפה ואין לנו לתלות בו מחמת הארץ שאינה יפה או מחמת הזריעה שלא זרע כהוגן או מחמת ההשקאה שלא השקה כהוגן ולא מחמת יבשות ולא מחמת שדפון והדומים לו שמתארעים בתבואה דכל היכא שאנו יכולים להתלות באחת מאלה אין על המוכר כלום כדג' המוכר פירות לחברו ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן רשב"ג אומר זרעוני גנה שאין נאכלים חייב באחריותן. [צ"ג ע"א] ות"ר המוכר זרעוני גנה לחברו שאין נאכלין זרען ולא צמחו חייב באחריותן זרעים הנאכלים זרעו ולא צמחו אינו חייב באחריותן ואם התנה עמו מתחלה לזרע חייב באחריותן. מהו נותן לו דמי זרע וי"א אף ההוצאה. מאן י"א אמר רב חסדא רשב"ג, הי רשב"ג אינימא רשב"ג דמתני' דתנן המוכר פירות לחברו ולא צמחו אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן רשב"ג אומר וכו' ת"ק נמי הכי קאמר זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן אבל זרעוני גנה שאין נאכלין חייב באחריותן אלא לאו הוצאה איכא בינייהו דמר סבר דמי זרע ומר סבר אף הוצאה ממאי דלמא אפכא הא לא קשיא כל תנא בתרא לטפויי מילתא אתי ודלמא כולה רשב"ג היא וחסורי מחסרא והכי קתני המוכר פירות ולא צמחו ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן הא זרעוני גנה שאין נאכלים חייב באחריותן אלא הא רשב"ג דתניא המוליך חטים לטוחן ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן או קמח לנחתום ועשאו פת נפולין, בהמה לטבח ונתנבלה בידו חייב מפני שהוא כנושא שכר רשב"ג אומר נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו. אתחזי לן מהכא דכולי עלמא מודו בחזרת הדמים דודאי צריך לחזור היכא שלא צמחו היכא שלקחן לזרע או היכא שהן זרעים שאין ראויין לאכילה אלא לזריעה. ותדע דמה שחלקו בין דמי זרע ובין דמי ההוצאה אותו שמחייב דמי הוצאה קנסא הוא דקניס. ומה שהזכרנו לעילא דצריך שתהא הקרקע ראויה לזריעה ולכל אותן ענינים שהזכרנו לפי שכל זמן שיוכל לטעון המוכר ולומר מחמת פשיעותך אירע ולא מחמת הזרעים שלקחת ממני הדין עמו.
